Negev Coexistence Forum for Civil Equality
פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי
منتدى التعايش السلمي في النقب من أجل المساواة المدنية

פורום דו-קיום בנגב מציג שני מסמכים חדשים, דו"ח בנושא תביעות נוגדות וקובץ עדויות בנושא הריסות בתים, החושפים את העמקת תהליכי נישולם של הערבים הבדואים בנגב בשנה האחרונה

10.12.2012

יום זכויות האדם 2012 – מדינת ישראל מחזקת את תהליכי הנישול בנגב

כמדי שנה, מפרסם פורום דו-קיום בנגב דו"ח לרגל יום זכויות האדם הבינלאומי. השנה מתפרסמים שני מסמכים אשר חושפים את פעולתם של מוסדות מדינה שונים – מערכת המשפט, משרד הפנים, מנהל מקרקעי ישראל והמשטרה – בהפרה שיטתית של זכויות האזרחים הבדואים בנגב, תוך ניסיון לפנותם מיישוביהם הקיימים ולהעבירם ליישובים עירוניים.

כותרתו של הדו"ח הראשון היא "תהליכים של נישול בנגב-נקאב: מדיניות תביעות הנגד כלפי הערבים הבדואים" והוא עוסק בתיאורה של מדיניות משפטית חדשה – מדיניות תביעות הנגד, אשר מייצגת שינוי שחל בעשור האחרון ביחסה של המדינה כלפי תביעות הבעלות על האדמות שהוגשו מצד אזרחים בדואים.

הדו"ח מתאר כיצד השתנתה מדיניותה של המדינה בהתייחסות לתביעות בעלות על אדמות שהגישו אזרחים בדואים בתחילת שנות ה-70. מהזנחה שיטתית של תביעות אלה במשך שלושה עשורים, עברה המדינה בעשור האחרון לאסטרטגיה משפטית חדשה – הגשת תביעות נגד ביחס לאותן קרקעות שנתבעו על ידי האזרחים. תביעות הנגד של המדינה זוכות לטיפול יעיל של מערכת המשפט ומסתיימות בניצחון של המדינה במשפט, ובביטול תביעת הבעלות, כל זאת תוך מתן פרשנות מוטה ומעוותת לחוקי המקרקעין העות'מאניים והבריטיים. כך מצטרפת המערכת המשפטית לשורת המוסדות המפעילים לחץ על האזרחים הבדואים לנטוש את אדמותיהם ואת אורח חייהם החקלאי ולעבור ליישובים העירוניים ומוכי העוני שהמדינה מקימה עבורם.

בנוסף לדו"ח זה, מפרסם הפורום גם קובץ עדויות מאירועי הריסות בתים שהתרחשו בשנת 2012. אם בעבר מדיניות הריסת הבתים הייתה בעיקר נחלתם של הכפרים הבדואים הבלתי מוכרים, הרי שהמסמך החדש מצביע על התרחבותה של מדיניות זו אל תוך תחומי הכפרים שהוכרו על ידי המדינה. הריסות אלה נועדו להכין את השטח למימושה של תוכנית פראוור שנועדה לפנות עשרות אלפי אזרחים בדואים מאדמותיהם.

דרך התמקדות בסיפורים האישיים של הגברים, הנשים והילדים שביתם נהרס, נחשף האופן האלים וההרסני שבו מתנהלים המוסדות הממונים על ההריסות – משרד הפנים, מנהל מקרקעי ישראל והמשטרה – אל מול האוכלוסייה הבדואית, ומובאת לקדמת הבמה משמעותן העמוקה של הטראומות המשפחתית והקהילתית שנוצרות בעת אירוע של הריסת בית.

שני המסמכים חושפים מציאות קשה ומטרידה, בה מפעילה המדינה – באמצעות שורה של מוסדות, ודרך הפרה בוטה של זכויות אדם ואזרח -לחצים על האזרחים הבדואים לנטוש את אדמותיהם, לחתום על הסדרי פיצויים עם המדינה ולעבור להתגורר בעיירות ובמעט היישובים שזכו להכרה, וסובלים אף הם מתנאים של תת פיתוח.

מחבר הדו"ח הראשון, עו"ד אחמד אמארה, העוסק בזכויות אדם ונמצא כעת בלימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת ניו יורק,  אומר עם פרסום הדו"ח כי "המקרה של הנגב הוא מקרה של עשיית עושק שבמשפט – אם לא הספיקה ההיסטוריה של הנישול, הגירוש ואי מתן שירותים, הרי שעתה כשדורשים הבדואים הכרה פורמאלית בקרקעות אותן החזיקו ועיבדו במשך דורות- עוד לפני קום המדינה- ואשר עליהן קיבלו הכרה במסגרת התנהגותית ופורמאלית של שלטונות קודמים, שולפת המדינה חוקים מיושנים והופכת את פרשנותם בשירות האידיאולוגיה הציונית של "גאולת הקרקע", שמשמעותה היא העברת הקרקע מלא-יהודים לידי העם היהודי. הדו"ח הנוכחי מציג את המיזוג בין עמדות הממשלה לבין שיתוף פעולה כמעט מלא ומתן יד לכך על ידי מערכת המשפט- הפרקליטות ובתי המשפט. ההיסטוריה מראה במקרה הזה כי שלטון קולוניאלי היטיב יותר עם הערבים הבדואים בנגב מאשר המדינה בה הם אזרחים."

מנכ"לית פורום דו-קיום בנגב, חיה נוח מוסיפה כי "המסמכים המפורסמים היום מצביעים על מדיניות הרסנית ודכאנית של המדינה כלפי אזרחיה הבדואים, מדיניות שאינה מכוונת לפיתרון האפליה המבנית ממנה סובלת האוכלוסיה הבדואית, מדיניות שממשיכה לייצר את תנאי הדיכוי של אזרחים אלה, ובתוך כך ממוטטת את מעט האמון שנותר להם במוסדות המדינה, ומרחיקה אותנו מפיתרון אמיתי של הבעיה"

לחצו כאן למעבר לדו"ח התביעות הנוגדות.

לחצו כאן למעבר לקובץ העדויות מהריסות הבתים.