Negev Coexistence Forum for Civil Equality
פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי
منتدى التعايش السلمي في النقب من أجل المساواة المدنية

הריסות הבתים הגוברות בנגב – פצע פעור בקהילה מדממת / חיה נח שמוליק דוד

07.06.2023

 

ההפגנה שנערכה בקריית הממשלה ובשערי בית המשפט בבאר שבע ב-9 במרץ היתה סימן ראשון לתפנית בעמדת הקהילה הבדואית. מאות תושבי הנגב הבדואים מחו בזעם על מדיניות הממשלה החדשה, המגבירה את קצב הריסת הבתים, ויוזמת עוד ועוד פעולות שיטור אלימות, לא אחת במתכונת מתגרה ובעיתוי מקומם. גל של נטיעות קק”ל בשטחי יישובים בדואים או בצמוד להם תרם אף הוא למחאה. 

בעוד שהממשלה ממשיכה לא לקדם הכרה ביותר משלושים יישובים בדואים, נקבעה בהסכם הקואליציוני התחייבות תקדימית להקצאת סך של 1.6 מיליארד ש”ח להקמתם המואצת של 14 יישובים יהודים חדשים בנגב בשנתיים הקרובות. זאת, במסגרת גל גדול של מאמצים מתוכננים לחיזוק ההתיישבות באזור. ראשי הקואליציה הצהירו בגלוי שמטרת ההתיישבות היא להבטיח שליטה יהודית בקרקע ואת “המאזן הדמוגרפי.” הדבר אף עוגן רשמית ובמפורש בסעיפי ההסכם. 

 

15 אלף מבנים נהרסו במהלך שש שנים

התפנית בעמדת הקהילה היא בעיקר תוצאה של הגל החדש של הריסות בתים, הניכר בשטח. נתוני פורום דו קיום בנגב מלמדים כי בקהילה הבדואית נהרסו כ-15,000 מבנים בשש השנים האחרונות. זהו נתון בלתי נסבל, המצביע על מדיניות אלימה שמטרתה לרכז בכוח את רוב תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בשכונות נטולות תשתיות שהרשות לעקירת הבדואים ביישובים המוכרים. 

בחברה היהודית אין שמץ של הבנה לגבי היקף הפגיעה בקהילה הבדואית שההריסות גורמות. גורמי הממשל אינם ערים לחרדה ולדיכאון שהן מטפחות, ולתחושת חוסר הביטחון הקיומי שהן גורמות, בדומה לפגיעות שנגרמות לתושבי עוטף עזה כתוצאה מירי הרקטות. מחקרים חוזרים מצביעים על הפגיעה הנפשית, אבל הממשלה מסרבת להפיק מסקנות. בסקר שנערך בקרב צעירים ובני נוער בדואים נמצא, כי הללו סבורים כי הריסות הבתים הן הגורם השלישי בחשיבותו לפשיעה בקרב הקהילה. ארגונים הפועלים בנגב מבקשים זה שנים להקצות שעות סיוע נפשי למשפחות הנפגעות ולילדיהן. אף על פי הסקרים והתחינות, משרדי הממשלה בוחרים להתעלם מהמצוקה. הריסות הבתים הן לכן פצע פעור בקהילה מדממת. 

 

 

בשנה האחרונה (2022) לבדה נהרסו ביישובי הבדואים 2850 מבנים. בשנה הקודמת (2021) נהרסו 5% יותר. נראה כי הירידה שחלה בשנת 2022 שיקפה הישג צנוע של “ממשלת השינוי.” לחלק מחברי ממשלה זו היו כוונות טובות, אבל בפועל טחנות אי-הצדק המשיכו בפעולתן בקצב דומה לזה שהיה נהוג בעבר. גורמי האכיפה התמידו בהרס, והוכיחו שוב כי גם כוונות טובות עלולות להוביל לגיהינום. 

דו”חות מנהלת האכיפה בדרום לשנת 2022 מלמדים כי היקף פעולות ההריסה הצטמצם בשנת 2022 בעיקר בשל הפניית שוטרי יחידת “יואב” ממשימתם המרכזית שהיא ליווי כוחות ההרס בנגב – למשימות שיטור אחרות. בנוסף הוטלו “הגבלות ביטחוניות” על התנועה בשטח, בעקבות המאבק בנטיעות וכן בקרבת חג פסח והרמדאן. נרשמה גם ירידה מסוימת בבקשות הרשות להתיישבות הבדואים לקבלת צווים שיפוטיים.  

 

“מערכה לאומית למיגור הפשיעה הלאומנית”

בממשלה הנוכחית נגוזו הכוונות הטובות כלא היו. אכיפה אגרסיבית והצהרות גזעניות החליפו אותן. בהסכמים הקואליציוניים נקבעה הכוונה לכונן “מערכה לאומית כוללת להשבת הביטחון האישי לאזרחי ישראל, למיגור הפשיעה הלאומנית, והיערכות להתמודדות עם פתיחת חזית פנימית בחירום.” דגש מיוחד הושם על “מאבק על השטחים הפתוחים” וכן על “שמירה על אדמות הלאום.” כמו כן הובטח לאסור מלחמה על הבריונות הלאומנית, הנשק הבלתי חוקי, הטרור החקלאי וגביית דמי חסות, בין השאר באמצעות קביעת עונשי מינימום בחוק. 

זאת ועוד, בהסכם הקואליציוני נקבעה כוונה לשנות את הוראות הפתיחה באש, ולהבטיח חסינות מתביעה לחיילים ושוטרים המפרים חוק בפעילות מבצעית “ללא כוונת זדון.” כן הוצהר על כוונה להחיל את “חוק דרומי”, המתיר ירי לעבר מי שפורץ לבסיס צבאי או לשטחי אימונים, ואף לעבר גנבי רכב. לבסוף, בהסכם נקבעה התחייבות למאבק בתופעת הפוליגמיה, המשקפת דגש על עבירות הנפוצות בעיקר בקרב הבדואים בנגב. 

בן-גביר, השר לביטחון לאומי, הכריז בראשית כהונתו על תוכנית להוספת 4,000 שוטרים למצבת המשטרה, וכן על הכפלת מג”ב. הוצהר על הקמת כוח משימה ארצית, הפעלת ימ”מ נגד הפשיעה המאורגנת, וכינון “משמר לאומי” ובו רבבת “לוחמים.” עוד הוכרז על הקמת צוות משותף למשטרה, למשרד המשפטים ולשב”כ, שידון בדרכי השתתפות השב”כ במאבק נגד ארגוני הפשיעה בחברה הערבית, ונראה כי יפעל בין השאר להקמת יחידה ייעודית בשב”כ למאבק “בפשיעה הלאומנית ובארגוני הפשע.” 

יש לקהילה הערבית בנגב אינטרס ברור בהגברת המאבק בפשיעה. גל הפשיעה בקהילה הגיע בשנת 2022 לשיא כואב: 16 אזרחים בדואים נרצחו, כולם בידי אחיהם. זאת, לעומת עשרה מקרי רצח בשנת 2021 ועשרה בשנת 2020. ירי, גילויי אלימות במשפחה וקטטות אלימות בין חמולות מטלטלים את הקהילה מדי יום. 

אבל, בעוד השר הקודם, עומר בר-לב, וסגנו יואב סגלוביץ' שדרו דאגה לצרכי החברה הערבית ושאיפה לשותפות אמת עמה, בן-גביר משגר מסרים הפוכים. סקר שנערך בשנת 2021 העיד כי בקרב הצעירים הבדואים בולט חוסר אמון בכוונות המשטרה. ההצהרות של בן-גביר אך העמיקו את ההסתייגות משיתוף פעולה עם השוטרים. 

 

“לא עוד פעולות קוסמטיות”

שינוי מרכזי במדיניות השר כוון לנגב. בן-גביר ערך ביקור ממושך באזור והכריז: “לא עוד פעולות קוסמטיות של הרס פחונים לצרכי יח”צ. לא עוד הסכמה שבשתיקה להשתלטות עוינת על אדמות מדינה. עוברים ממדיניות של הכלה ומריחת זמן כדי לא להפר את הסטטוס-קוו, למדיניות של פעולה נחושה ואכיפת החוק.” 

במהלך הביקור בנגב, בן-גביר הצהיר כי הוא דורש מהמשטרה “להסתכל לפושעים לעיניים ולחתור למגע.” בהמשך הוא הודיע בהתרסה, כי בניגוד לעבר, הריסת הבתים תתבצע גם ברמדאן: “היתה כאן קונספציה שאם יש רמדאן כולם מתחפרים. לא אוכפים את החוק, נותנים להם לבנות כמה שרוצים, ולידות בקת”בים. זה לא יהיה במשמרת שלי.”  

ואכן, בחודשים האחרונים הואצה הריסת הבתים. לפי נתוני רמ”י, בפברואר הופצו לתושבים 450 התראות לקראת הוצאת צווי פינוי והריסה למבנים. השיא נרשם ב- 22 בפברואר, יום בו נהרסו שבעה בתיה של משפחת אלע'ול בעיירה ערערה שבנגב, ונחרב מבנה אירוח (שיג). התושבים העידו כי מדובר במבנים שנבנו מזמן: חלקם נבנו בשנות השמונים, ומקצתם בראשית שנות האלפיים. ואולם, הדבר לא מנע מהמשטרה להפעיל 150 שוטרים במבצע להריסתם. בעקבות המבצע, כשמונים איש נאלצו לדור באוהלים. 

בני המשפחה הופתעו מפעולת ההרס, שלא קדמו לו זימון לבית משפט או חלוקת צווים. בדיעבד הסתבר, מתוך עדויות המשטרה בבית המשפט, כי הדיירים במתחם אינם ידועים, בגדר “אלמונים”, וזאת אף שהמשפחה יושבת במקום זה כמאה שנים. 

בראשית 2023 נודע כי מערכות האכיפה החליפו את מערכת ניתוח התמונות המתקדמת “סימפלקס” במערכת משוכללת עוד יותר, המבוססת על בינה מלאכותית, מבית היוצר של רפא”ל. המערכת החדשה, המכונה “נץ הדרום”, מסוגלת לסרוק כמיליון דונם ולפענח במהירות את תצלומי האוויר. כך ניתן לזהות ממעוף הרחפן עוד ועוד מבנים מיד עם בנייתם. חשיפת הבנייה סמוך לביצועה מאפשרת טיפול משפטי מואץ ופשוט יחסית, בלי להיזקק למעורבות של בית המשפט. 

לכאורה, מאמץ ההרס מכוון בעיקר נגד בנייה חדשה. ואולם, כאשר לא מזוהים מבנים חדשים, מאתרים הפקחים מבנים ישנים שבהם תוקן גג שקרס או הוחלף החלון, וגורמי האכיפה יבקשו להרסם באמתלה שמדובר ב”בניה חדשה.”

 

במספר כפרים נהרסו יותר ממאה מבנים בשנת 2022

גל ההרס אשתקד עודו מורגש בקהילה הבדואית: בכפרים מסוימים נהרסו יותר ממאה מבנים בשנת 2022 בלבד. שיאן ההריסות הוא הכפר אַל-פֻרְעָה, שהממשלה אישרה בשנת 2006 את תכנונו לקראת הכרה בו, ואף הוכנה לו תוכנית אב מרשימה. ואז, בשנת 2010 הכול הוקפא בגין האפשרות שיחלו בכריית פוספאטים בשדה בריר – תוכנית שטרם הוכנה עד היום הזה. כלומר, האינטרסים הכלכליים של משפחה אחת ויחידה, משפחת עופר, גברו על הצרכים והזכויות של 12,000 תושבים שממשיכים לחיות בפחונים ובבלוקונים. ב-2022 נהרסו באַל-פֻרְעָה לבדה 192 מבנים. החיים בכפר מתנהלים זה יותר מעשור בלימבו בצל הקפאת התכנון והריסתו המתמשכת.

שיא שני של הריסות נרשם בכפר וָאדִי אַנ-נַעַם. זהו לכאורה יישוב מוכר, שיש לו תוכניות מאושרות, אבל הן מתקיימות על הנייר בלבד. בפועל מימושן מוקפא כיוון שהתכנון התבצע בנוקשות והתעלם מצרכיהם של כ- 12,000 התושבים. בכפר הזה לבדו נהרסו 170 מבנים ב-2022. 

שיא שלישי של הרס נרשם דווקא בכפר המוכר בִּיר הַדָּאג׳. הכפר הוכר רשמית בשנת 2003 אבל עד היום המדינה מסרבת להגיע עם התושבים להידברות על פתרונות מעשיים לתכנונו, וכ-9,000 התושבים משלמים את המחיר. בתחום השיפוט של הכפר נרשמו 57 מבנים הרוסים בשנה אחת. בסביבה הצמודה לו, מחוץ לתחום השיפוט, נהרסו עוד 109 מבנים. 

 

הרס נרחב – גם ביישובים המוכרים אחרים

היישובים המוכרים האחרים גם ממשיכים לספוג גלי הרס. בסביבות העיר רַהַט נהרסו 176 מבנים (130 מהם בתוך קווי המתאר של העיר עצמה) בשנת 2022, בסַעְוָה 75 מבנים, בחוּרָה 64, ובשְׁגִיבּ אַס-סַלָאם 55. 

 

 

מנכ”ל הרשות להסדרת התיישבות הבדואים, יאיר מעיין, הודה לאחרונה בוועדת הכנסת לחיזוק הנגב והגליל ש-50,000 בדואים הגרים ביישובים מוכרים, מתגוררים בפועל בשכונות לא מוסדרות ונטולות תשתיות. זה מחדל עצום של המדינה ושל הרשות שהוא עומד בראשה. מעיין התגאה בדיון, שהרשות תכננה בתי מגורים ל-165,000 משפחות בדואיות. לדבריו, בפיתוח נמצאות כ-70,000 יחידות דיור. “זה הרבה יותר ממה שמשרד השיכון ורשות מקרקעי ישראל ביחד מתכננים לכל יישובי הערבים.”

ההצהרות של מעיין מרהיבות, אבל בפועל, הכל נשאר על הנייר. הבנייה מתקדמת בהיקפים זעומים, בטלים לעומת צרכיה של קהילה, שבה נולדים רבבת פעוטות כל שנה. על מנת לזהות את גודל הפער בין כמויות התכנון, להיצע הדיור בפועל, כדאי להשוות את היקפי ההרס להיקפי הבניה. בשנת 2021 הונפקו בחורה 122 היתרי בנייה, ובשנת 2021 נהרסו 64 מבנים. בשגב שלום ניתנו אשתקד 34 היתרי בנייה והשנה נהרסו 55 מבנים. בביר הדאג' ניתנו בשני העשורים האחרונים בסך הכל 5 היתרי בנייה, כלום שבכלום, ומהם ככל הנראה אפס למבני מגורים. לעומת זאת, כאמור, בשטח היישוב נהרסו השנה בלבד 57 מבנים, ובצמוד לו, מחוץ לשטח השיפוט, עוד 109 מבנים. לאורך השנים – נהרסו בכפר מאות מבנים. 

 

הרס לא מידתי – שאינו מייצר שינוי 

הממשלה מפעילה אכיפה בררנית ועוצמת שיטור חריגה. הדבר מצביע על התכוונות לדיכוי אלים ולא על התקדמות לפתרון לטובת התושבים. היא הורסת בהיקף עצום, ובד-בבד אינה בונה בהיקף הדרוש על מנת לספק פתרונות דיור לקהילה המתרחבת. ההשקעה המאסיבית בליווי משטרתי להרס הבתים מתבצעת על חשבון שיטור יעיל ומניעת פשיעה בהקשרים אחרים. 

וכמובן, חרף מאמצי ההרס, בהיעדר מענים זמינים לדיור ופתרונות להסדרת המגורים בכפרים הבלתי מוכרים, הבנייה הבלתי חוקית רק מתרחבת. לפי נתוני רשות מקרקעי ישראל, חלה בשנתיים האחרונות עלייה של כ-43% בבנייה הבלתי חוקית בנגב.