Negev Coexistence Forum for Civil Equality
פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי
منتدى التعايش السلمي في النقب من أجل المساواة المدنية

דוח חדש ללא מקלט: הריסות בתים ביישובי הבדואים בנגב והשפעתם על ילדים בזמן מגפת הקורונה

14.07.2021

הודעה לתקשורת: דוח חדש של פורום דו קיום בנגב חושף את הקשר בין הריסות בתים והשפעתם על בריאות נפשית של ילדים בדואים בנגב

"לאבד את ביתך בזמן המגפה יכול להוביל לאובדן חיים. הזכות לחיים ולדיור נאות הקשורות במהותן" – בלאקרישנאן ראג'אגופל, דווח המיוחד לענייני דיור נאות באו"ם

בעת התפרצות מגפה עולמית, הרסה מדינת ישראל 2,568 מבנים בנגב המסמנים עלייה של 13% בהריסות מבנים בהשוואה לשנת 2019 (2,241). זאת, למרות ההוראה של היועץ המשפטי לממשלה לצמצם את חלוקת צווי ההריסה ונוכחות המשטרה בכפרים בנגב (לאחר פנייה של ארגוני חברה שדרשו את עצירת ההריסות בזמן הקורונה) מדיניות הריסות בתים נמשכה. מתוך כלל הריסות המבנים בשנת 2020, 40% היו מבנים שהיוו בתי מגורים, מה שללא ספק השפיע על אחוזי האבטלה שעלו בשנת המגפה בקרב האוכלוסייה הערבית בדואית בנגב.

למרות המשבר ההומניטרי שנגרם בעקבות התפרצות המגפה, אנו עדים לשיא היסטורי של הריסות מבנים שאי פעם נרשמו בשנה אחת בכפרים הבדואים בנגב.

הריסות מבנים בקרב האוכלוסייה הערבית בדואית בנגב, 2013-2020

מדינת ישראל המשיכה לנשל את האוכלוסייה הילידית בנגב על מנת לעיירה, פעילות המפרה באופן שיטתי את זכויות האדם של הקהילה. לפי נתוני דוח ההריסות של פורום דו קיום בנגב, הריסות אלו גורמות נזק רב לבריאותם הנפשית של עשרות אלפי ילדים ערבים בדואים החיים ביישובים הבלתי מוכרים בנגב, וכמו כן ישנן השלכות פסיכולוגיות רבות לפינוי מהבית כמו התמוטטות רגשית, פוסט טראומה, חרדות ודכאון בקרב המפונים וילדיהם יחדיו. בנוסף לחיזוק הטראומה הקולקטיבית של אוכלוסייה זו, הריסות הבתים והמבנים בנגב פוגעת בזכויותיהם של אלפי ילדים ומונעת את התפתחותם הבריאה, מה שמפר מספר סעיפים באמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד.

הרס של בתים מביא לפינוי זמני של ילדים מביתם בחסות מדינת ישראל דבר המעיד על ההשתתפות האקטיבית של המדינה בהחמרת והעמקת מעגל העוני. על פי דוח העוני חיו בשנת 2018 6% מהילדים הערבים בדואים בנגב תחת קו העוני והמגפה אף החריפה את המצב והריסת בית, בלתי נתפסת בעת מגפה.

הריסות המתבצעות על ידי רשויות מדינת ישראל והשימוש שנעשה בכלי ענישה נוספים כמו חוק קמיניץ  ומביאות את האוכלוסייה הבדואית לרמות עוני חסרות תקדים בחברה הישראלית. מהאוכלוסיה הבדואית נשללות זכויות אדם וזכויות אזרחיות, שירותים בסיסיים, ובמיוחד הזכות לדיור נאות לה זכאי כל אדם על מנת לקיים חיים בכבוד מכובד. למרות ההסכם הקואליציוני של הממשלה (שנחתם ב -13 ביוני) ואישר צעדים לטיפול במצוקתם של היישובים הלא מוכרים והכרה בשלושה מהם תוך 45 ימים (חאשם זנה, רחמה ועבדה) והצגת תוכנית הסדרה ופתרונות דיור לתושבים הבדואים, למעשה, נמשכה מדיניות של נישול ופינוי כפויי, חלוקת צווי הריסה, והריסות כמו בכפרים אלזרנוג, אל עראקיב וביר אל חמאם.

 

למידע נוסף ומרואיינים, נא לפנות אל אודליה מטר, רכזת שטח ותקשורת בפורום דו קיום בנגב:

0509391299 – tours@dukium.org