Negev Coexistence Forum for Civil Equality
פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי
منتدى التعايش السلمي في النقب من أجل المساواة المدنية

דו"ח חדש של פורום דו-קיום בנגב חושף מגמות בתעסוקת נשים בדואיות בנגב

19.03.2018

דו"ח חדש של הפורום לרגל יום האישה הבינלאומי, חושף את מצבן התעסוקתי הרעוע של נשים בדואיות בנגב. מן הדו"ח עולים חסמים מהותיים המקשים את שילובן של נשים בדואיות בנגב בשוק העבודה ובכשלים של המדינה בהעלאת שיעור התעסוקה.

הקהילה הבדואית בנגב סובלת ממצוקה כלכלית ומעוני, ומתקשה להיחלץ ממצוקתה. אחד הקשיים בא לידי ביטוי בשוק העבודה כאשר רבים מבני הקהילה סובלים מנחיתות בתחרות על מקום בשוק העבודה, בין השאר בשל רמה נמוכה של השכלה ומיומנויות שרכשו במערכת החינוך, ובשל הדרה ואפליה. מעמדן של נשים בדואיות בשוק התעסוקה הוא שולי אף ביחס לגברים בדואים או שאר הנשים הערביות בישראל. כנשים במיעוט אתני הן נתונות למבני דיכוי מצטלבים אשר דוחקים אותן לעוני, אבטלה או תעסוקה בשכר נמוך ובתנאים לא הולמים.

הדו"ח סוקר את מצבן הכלכלי של נשים בדואיות בנגב ומצביע על התעלמות מתמשכת של המדינה מן הפערים ההולכים וגדלים בין החברה הבדואית ליהודית, בעיקר בקרב נשים. בין היתר, תשתיות ירודות והיעדר תחבורה ציבורית, כמו גם מחסור במקומות עבודה המוכנים לקלוט נשים בדואיות, מקשות על נשות הקהילה להשתלב בשוק העבודה, חרף רצונן. בנוסף, המחסור הקשה במעונות יום וגני ילדים, מהווה מכשול מערכתי בפני נשים בדואיות אשר מעוניינות לצאת מהבית אל שוק העבודה.

הדו"ח מראה איך מצב התעסוקה בכפרים הבלתי-מוכרים הוא אף גרוע מבעיירות והכפרים המוכרים. סכסוך הבעלות על הקרקע עם המדינה מחריף את החסמים עימן נשים צריכות להתמודד כדי להשתלב בשוק התעסוקה. מחסור חמור במוסדות לפעוטות וילדים, תחבורה ציבורית בלתי נגישה ואזורי תעסוקה מרוחקים מונעים מנשים רבות לצאת ולעבוד בשכר.

הדו"ח מראה כי פעולות הממשלה בשנים האחרונות להעלאת שיעור התעסוקה בקרב נשים בדואיות בנגב לא נושאות פרי. על אף שכבר בשנת 2010 נקבע יעד לשיעור תעסוקה של 41% לנשים ערביות עד שנת 2020, נכון לשנת 2016 רק 19.2% מהנשים הבדואיות עובדות. אין זה מפליא נוכח העובדה שבאף אחת מהתוכניות הממשלתיות לקידום מצבה הכלכלי חברתי של האוכלוסייה הבדואית בנגב אין יעד לשיעור תעסוקה של נשים ואין תוכנית סדורה וייעודית כדי להעלות את שיעור התעסוקה. החסמים הרבים המונעים את כניסתן של נשים בדואיות לשוק התעסוקה לא מטופלים כראוי ונראה כי אין מאמץ כנה מצד הממשלה להתיר חסמים אלו. שיפור משמעותי של מערכת החינוך ביישובים הבדואים, תחבורה ציבורית מותאמת לנשים, הקמת מעונות יום וגני ילדים, פיתוח אזורי תעסוקה בתוך היישובים הם רק חלק ממרכיבי מערך מעודד תעסוקה שלא נקבע בתוכניות הממשלתיות ונראה כי אינם בתכנון.

השתתפות בכוח העבודה

בשנת 2015, הפער בהשתתפות בשוק העבודה בין הנשים לגברים הבדואים עמד על 30%, ובין הנשים הבדואיות לבין הנשים היהודיות על 48%. הפער בין נשים ערביות לבין בדואיות מהנגב אף הוא גבוה, ועומד על 10%, מה שמראה כי גם בתוך החברה הערבית בישראל בכלל, מצבן של הנשים הבדואיות קשה בצורה קיצונית. בנוסף, ניתן לראות שלאורך השנים האחרונות אין עלייה בהשתתפות בכוח העבודה בקרב נשים בדואיות, זאת לעומת נשים ערביות בכלל האוכלוסייה ונשים יהודיות בנגב.

מועסקות ומועסקות חלקית

רק מחצית (כ-48%) מהנשים הבדואיות בנגב מועסקות במשרה מלאה, בניגוד ל-76% מהגברים הבדואים. דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מראה ש-40% מתוך הנשים הללו, הצהירו שהסיבה לכך שהן עובדות במשרה חלקית היא שהן אינן מצליחות למצוא משרה מלאה.
כמו כן, מנתוני שירות התעסוקה לשנת 2016 עולה כי 19.5% מהנשים הבדואיות בגילאים 25-64 במחוז דרום נרשמו כדורשות עבודה. זאת לעומת 13.7% בקרב גברים בדואים, ו-5.9% בלבד בקרב נשים יהודיות במחוז דרום. לשם השוואה, השיעור הארצי לטווח גילאים אלו עמד על 4.2%.

פערי שכר

הן גברים והן נשים ביישובים הבדואים מרווחים שכר הנמוך בעשרות אחוזים מהשכר הממוצע בישראל. השכר הממוצע ביישובים הבדואים בשנת 2014 עמד על 5,063 ש"ח, בעוד שביישובים היהודיים בדרום השכר הממוצע עמד על 7,479 ש"ח, פער של 48%. מהנתונים עולה כי שכרן של נשים בדואיות נמוך באופן משמועותי הן מגברים בדואים והן מנשים יהודיות בנגב. למעשה, בכל היישובים הבדואים ממוצע שכר הנשים היה נמוך משכר המינימום. עוד נמצא כי נשים בדואיות עובדות בעיקר בענפי תעסוקה עם ממוצע שכר נמוך, כגון חינוך, שירותי רווחה וסעד.

לחצו כאן למעבר לדו"ח המלא