אני סַלִימֵה, ואני חיה בכפר רח'מה.
אני מצלמת על מנת לתעד את החיים והאירועים שקורים אצלנו בכפר .
אני הכי אוהבת לצלם בתוך חצר הבית, למשל את עץ הרימונים שלי, אני מאוד אוהבת את העץ הזה ולא רוצה לאבד אותו. פעם הרסו את הבית של דודה שלי וצילמתי מרחוק כי פחדתי שיקחו לי את המצלמה והנחתי אותה על עץ כדי שלא יראו שיש לי מצלמה.
קשה לצלם בכפר כי האנשים לא מקבלים את הרעיון. וגם אי אפשר לצלם מקום שיש בו נשים כי הדבר לא מקובל פה. הצילום אפשר לי לתעד את החיים כאן, אני מאוד שמחה כי יש לי הרבה תמונות, הלוואי ויכולתי לראות תמונות מן העבר של אמא ואבא והסבים שלי ואיך הם חיו הלוואי ויכולתי לראות תמונות של הכפר בשנות השישים לפני שהמקום התמלא בפסולת.
כאשר קיבלתי את כרטיס הצלם מהפרויקט הרגשתי מאושרת, אי אפשר לתאר עד כמה שזה מדהים. הרגשתי בחשיבות הפרויקט ושלא עושים את הדברים לחינם.
אני חולמת שנחיה בכפר מוכר, וגם יש לי הרבה חלומות אישיים פרטיים. אני חולמת שיהיה בכפר מענה על צרכים בסיסיים ושיהיו שירותי רווחה, כי לא מספיק רק שירותים בסיסיים.