חיה נח, מנכ"לית פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי, במאמר נוקב ב'שיחה מקומית' על המדיניות האלימה של כוחות האכיפה ורשות הבדואים כלפי האזרחים הערבים בדואים בנגב לפני, בזמן וכנראה גם אחרי הקורונה.
"22 ארגונים פנו ליועץ המשפטי לממשלה והסבירו שאין היגיון למסע של הרס בתים, כאשר הממשלה תובעת בתוקף להסתגר בבתים. היועצים המשפטיים גילו מודעות לאבסורד ועצרו את מסע ההרס."
"אבל, ראשי הרשות וגופי האכיפה השונים התקשו להתאפק. על הארץ הוטל סגר. המדינה כולה קפאה, בתי המשפט ננעלו, משרדי הממשלה הקפיאו חובות, בנקים פרסו משכנתאות. אבל הגופים הללו התעקשו להמשיך במלאכת הקודש שלהם. גם בשיא המגפה הם המשיכו לחלק צווי הריסה לתושבים המפוחדים. בעיניהם, כנראה, היה מדובר במשימה שאינה סובלת דיחוי: לאיים בהרס על אזרחים המתקשים לקיים בידוד ביתי במאהלים ובבתים פרוצים לרוח. המתקשים לשמור על הגיינה, בהיעדר אספקת מים תקינה."
בתמונה: סֻֿבְּחִיִּה אַבּוּ ג'וּדִה על הריסות הבית של בנה הצעיר. אַז-זַעַרוּרָה, אפריל 2019, צילום: טל אברך