• רקע כללי

      עַתִיר הוא כפר בדואי בלתי-מוכר הנמצא צפונית-מזרחית לעיירה חוּרָה, וחיים בו כ-700 תושבים. משמעות שמו של הכפר קשורה בשמו של האזור שנקרא בערבית עַתִיר, חִ׳רְבִּת עַתִיר נמצאת מרחק שני קילומטרים מן הכפר. תושבי עַתִיר הם עקורי פנים, בעבר הם חיו באזור וָאדִי זַבָּאלִה (סמוך לקיבוץ שובל). בשנת 1948, לאחר קום מדינת ישראל, הועברו כל מי שהתגוררו מערבית לאזור כביש 264, לצד המזרחי של הכביש. בשנת 1955, הועברו התושבים פעם נוספת, לאזור בו נמצא הכפר כיום.

       שירותים ותשתיות

      בכפר עַתִיר אין שירותי חינוך ובריאות. ילדי הכפר לומדים בבתי הספר בעיירה חוּרָה, מרחק של 9 ק"מ שאורך כרבע שעה נסיעה. גם לשם קבלת שירותים רפואיים נאלצים התושבים להגיע לחוּרָה. לכפר עַתִיר ישנה נקודת חיבור לצינור מים ביער יתיר, מרחק של 2 ק"מ מן הכפר, ממנה משכו התושבים תשתיות בעצמם, בעלות של כ-200,000 ש"ח. עלותם של המים גבוהה ועומדת על כ-15 ש"ח לקוב. הכפר אינו מחובר לרשת החשמל הארצית ותושביו משתמשים בפאנלים סולאריים על מנת לייצר חשמל. אין כבישים סלולים בכפר והכביש הראשי (316) שמגיע מחוּרָה, ובעבר תוקן על ידי התושבים, שופץ ונסלל מחדש על ידי הרשויות רק לפני כשנה.

      איומים

      הכפר עַתִיר הוא כפר בלתי-מוכר שנמצא בסכנת פינוי. בשנת 2004 קיבל כל הכפר צווי פינוי וסילוק. בשנת 2010, בדיון שהתקיים בחודש יולי, החליטה הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים להכיר בכפר עַתִיר, אך התערבות של נציג משרד ראש הממשלה הובילה לנסיגה של הוועדה מהחלטה זו. לאחר מאבק משפטי ארוך קבע בית המשפט העליון בחודש מאי 2015 כי ניתן לפנות את תושבי הכפר לעיירה חוּרָה. כיום, שטח הכפר מתוכנן לייעור, כחלק מיער יתיר, ועל כן הוא נמצא בסכנת הריסה ממשית. על בתי הכפר ישנם צווי הריסה. המדינה מעוניינת שכל תושבי הכפר יעברו לעיירה חוּרָה, אך מנגד אומרים תושבי הכפר, כי כבר הועברו פעמיים ממקום מושבם, ודורשים שהכפר יוכר במקום בו הוא נמצא כיום, כיישוב חקלאי עצמאי.