• רקע כללי

      הכפר אַל-עַרָאגִיב הוא כפר בלתי מוכר שנמצא מערבית לכביש 40, בין צומת להבים וצומת גורל. עד שהחלה המדינה בהריסות חוזרות ונשנות של הכפר בשנת 2010, התגוררו בו כ-400 תושבים, כיום מתגוררים כמה עשרות תושבים בסמוך לבית הקברות של הכפר וממשיכים לנהל מאבק נגד הריסתו. במרחב הכפר ישנם בורות מים עתיקים, בית קברות שהוקם בשנת 1914, בייקות וסכרים רבים.

      הכפר אַל-עַרָאגִיב הוקם בתקופה העות'מנית, על אדמות שרכשו תושבי הכפר באותה תקופה. בשנת 1953 ציווה הממשל הצבאי על תושבי אַל-עַרָאגִיב לפנות את הכפר באופן זמני, למשך 6 חודשים, בטענה שהמדינה זקוקה לשטח לקיום אימונים צבאיים. לאחר 6 חודשים, בהם התגוררו תושבי הכפר בקרבת קרקעותיהם ובאזורים אחרים בנגב, ביקשו השלטונות לדחות את חזרתם בעוד מספר חודשים, עד שהודיעו לתושבים כי אסור להם לשוב אל הכפר. במהלך השנים לא ניתקו אנשי הכפר אַל-עַרָאגִיב קשר עם כפרם ואדמותיהם, הם המשיכו לעבד את שדותיהם, לרעות את עדריהם בשטח הכפר ולקבור את מתיהם בבית הקברות של המשפחה. במהלך שנות ה-70 הגישו תושבי הכפר תביעות בעלות על קרקעותיהם לפקיד ההסדר.

      בשנת 1997 החלו עובדי הקק"ל לעבוד באדמות אַל-עַרָאגִיב. אנשי הכפר מחו על העבודות בקרקעות עליהן הם תבעו בעלות וקק"ל נסוגה. החל משנת 2000 החלו תושבי הכפר לעבד את אדמותיהם ולזרוע את השדות. בתגובה, החלה המדינה לרסס את השדות ולחרוש אותם על מנת להשמיד את היבולים. בתחילת שנות ה-2000 שבו בני משפחת אבו מדיע'ם, אחת מן המשפחות שהתגוררו בכפר עד לשנת 1953, לחיות על אדמותיהם באַל-עַרָאגִיב.

      שירותים ותשתיות

      בכפר אַל-עַרָאגִיב לא ניתנים שירותי חינוך ובריאות כלל, ולשם קבלת שירותים אלה נדרשים תושביו להגיע אל העיר רַהַט, מרחק של כ-6 ק"מ מן הכפר, הכפר אינו מחובר לרשת החשמל הארצית, ותושביו משתמשים בגנרטורים ובפאנלים סולאריים על מנת לייצר חשמל בעצמם. כיוון שהכפר אינו מחובר למים, נאלצים תושביו להוביל מים במיכליות, בעלות גבוהה ותוך פגיעה באיכות המים – מרחק של 18 ק"מ.

      איומים

      הכפר אַל-עַרָאגִיב הוא כפר בלתי מוכר. ב-27.07.2010 נהרס הכפר כולו על ידי המדינה, ומאז שבו הכוחות והרסו אותו עוד מאה 139 פעמים (עד מרץ 2019). במקביל, מתנהלים מספר דיונים משפטיים בעניין הכפר, האחד, בנוגע לקרקעות הכפר עליהן תובעים התושבים בעלות, השני, בנוגע לתביעה שהגישה המדינה נגד תושבי הכפר על עלויות ההריסות, ובנוסף מתנהלים דיונים רבים נגד תושבי הכפר שהואשמו במגוון אישומים במסגרת המאבק. ב-12.06.2014 נהרסו מרבית המבנים במתחם בית הקברות של הכפר, בו מתגוררים בשנים האחרונות תושביו.

      תושבי הכפר ממשיכים לנהל מאבק על כפרם, שכולל מלבד החזית המשפטית גם מאבק אזרחי במסגרתו נערכת משמרת מחאה שבועית בצומת להבים הסמוכה לכפר, השתתפות בעצרות והפגנות ועוד. התושבים רוצים שהמדינה תכיר בכפרם במקום בו הוא נמצא כיום, ותאפשר להם לחיות ביישוב חקלאי על קרקעותיהם.

      שייח' סיאח נכנס לכלא – מגן זכויות האדם ואחד ממנהיגי המאבק הבדואי על הקרקעות

      לאחר שהריסות הכפר החוזרות ונשנות על ידי הרשויות לא גרמו לאנשים לעזוב ואלו המשיכו להתגורר בכפרם, החלו הרשויות להגיש כתבי אישום נגד יושביהם בסעיפים שונים כמו: כניסה למקרקעי ציבור, השגת גבול, הפרת הוראה חוקית, בניה בלתי חוקית, הפרעה לשוטר ואף תשלום על שמונה ההריסות הראשונות. עשרות רבות של תיקים נפתחו כנגד מנהיג המאבק השייח' סיאח ובני משפחתו. ביום שלישי 21.11.2018 החליט שופט בית המשפט העליון שלא להתיר רשות ערעור לשייח' סיאח על סעיפי אישום חסרי תקדים כמו כניסה למקרקעי צבור והשגת גבול במקרקעין. מדובר בקרקעות עליהן הגישה משפחתו תביעות בעלות במהלך שנות השבעים ועליהן התגורר מרבית ימיו. על קרקעות אלו מתקיים דיון משפטי שעוד לא הגיע לתומו.  
      לפי החלטת  בית המשפט, נשלח שייח' סיאח למאסר ב-25.12.2018 למשך עשרה חודשים, חמישה חודשים על תנאי וקנס כספי בסך 36,000 ש"ח. אנשי הכפר ממשיכים לקיים משמרת מחאה שבועית בימי ראשון וכן משמרת מחאה חודשית מחוץ לכלא רמלה – בו נמצא השייח'. בינואר 2019, הכריז ארגון אמנסטי על שייח' סיאח כאסיר מצפון.

       

      *צורות כתיבה נוספות: אל-עראקיב, אל-ערקיב, אל-עראגיב