• רקע כללי

      הכפר אֻםּ אַל-חִירָאן הוא כפר בדואי בלתי מוכר, 8 קילומטרים צפונית מזרחית לחוּרָה. בכפר מתגוררים כ-500 תושבים. בשנת 1952 נלקחו האדמות של שבט אבו אל-קיעאן שישב בצפון מערב הנגב לשימוש הצבא, והתושבים נעקרו מן האזור. השבט הועבר ליער להב, עד לשנת 1956. אז, הוחלט לעקור אותו שוב, כיוון שהשטח נדרש לשמש את המדינה. בשנת 1956 הועברו אנשי השבט למקומו של הכפר היום. שמו של הכפר נובע משם האזור, ואדי חִירָאן עובר ליד הכפר, והר חִירָאן נמצא בסמוך לו. באזור הכפר ישנן מערות רבות אותן כרו תושבי הכפר על מנת להתגורר בהן ולאחסן בהן ציוד.

      שירותים ותשתיות

      בשנת 2000, לאחר מאבק של שלוש שנים, קיבלו תושבי אֻםּ אַל-חִירָאן חיבור לנקודת מים במרחק של 8 קילומטרים מן הכפר, ומשכו את התשתיות על חשבונם. בשנת 2010 נותק הכפר ממים לגמרי לאחר שבשנת 2008, וב-2009 – הופחתו מכסות המים שלו. כיום, מביאים התושבים מים במכליות מחוּרָה, מרחק של 8 קילומטרים מן הכפר, בעלות של 65 שקלים לקוב. בית המשפט העליון דחה לאחרונה את בקשת התושבים להתחבר לצינור מים מרכזי ולהוביל מים באמצעותו אל הכפר. הכפר אינו מחובר אל רשת החשמל הארצית, ותושביו משתמשים בפאנלים סולריים שמחירם גבוה מאוד על מנת לקבל חשמל.

      בכפר אֻםּ אַל-חִירָאן אין שירותי חינוך ובריאות. על מנת לקבל שירותים אלה נדרשים התושבים להגיע לעיירה חוּרָה, מרחק של 8 קילומטרים מן הכפר שאורך כ-10 דקות נסיעה. לילדי הגן ובית הספר יש הסעה לחוּרָה מן הכביש הראשי.

      איומים

      כבר בשנת 2003 אישרה המועצה הארצית לתכנון ובנייה את הקמת היישוב היהודי חירן, במקומו של הכפר אֻםּ אַל-חִירָאן. בפועל, התכנית היא לעקור את אנשי הכפר בפעם השלישית. באותה שנה קיבל הכפר צווי פינוי וסילוק, ובשנת 2004 החלו תושבי הכפר לקבל צווי הריסה על בתיהם. לאחר מאבק משפטי ארוך, בחודש מאי 2015 דחה בית המשפט העליון את הערעור שהגישו תושבי הכפר אֻםּ אַל-חִירָאן נגד פינוי כפרם. לפי ההחלטה, ניתן להעביר את התושבים בניגוד לרצונם לחוּרָה ולהרוס את הכפר.

      קבוצה בשם "גרעין חירן" כבר ממתינה להקמתו של היישוב חירן, אנשיה מתגוררים במחנה יתיר וממתינים ל"עליה לקרקע". בנובמבר 2013 החליטה הממשלה על התחלת הבנייה של היישוב היהודי חירן תוך 60 יום, בו צפויים להתגורר כ-12,000 תושבים. בחודש אוגוסט 2015 החלו העבודות להקמת היישוב חירן בסמוך לבתי הכפר אֻםּ אַל-חִירָאן.

      לתושבי אֻםּ אַל-חִירָאן ישנן תביעות בעלות על קרקעותיהם המקוריות בצפון הנגב, מהן הם כאמור פונו בשנות ה-50. תושבי הכפר מבקשים שהמדינה תכיר בכפרם, בין אם הוא יוכר כיישוב חקלאי עצמאי, כחלק מן היישוב היהודי חירן שעתיד לקום על אדמות הכפר, ובין אם יוקם להם יישוב על אדמות הכפר המקוריות באזור קיבוץ שובל.

      *צורות כתיבה נוספות: אום אל-חיראן, אום אלחיראן, אום אל-חירן, אום אלחירן