• רקע כללי

      כפר זְֿחַיִּה נמצא צפונית לעיר רַהַט, כ-2 ק"מ דרומית לצומת בית קמה, וחיים בו כ-500 תושבים. בכפר מתגוררת משפחת אבו-ואדי על אדמותיה, עוד מימי השלטון העות'מני, ובשנת 1948 הצטרפו אל הכפר משפחות נוספות של עקורי פנים, בעקבות פינויין על ידי הממשל הצבאי מאדמותיהן בצפון הנגב.

      שירותים ותשתיות

      בכפר לא ניתנים שירותי חינוך ובריאות כלל, ולשם קבלת שירותים אלה נדרשים התושבים להגיע אל העיר רַהַט, מרחק של כ-6 קילומטרים מן הכפר, שאורך כרבע שעה נסיעה ברכב או שעה וחצי של הליכה ברגל.

      הכפר מקבל מים דרך מספר נקודות חיבור שנמצאות במרחק של קילומטר מן הכפר, מהן מושכים התושבים תשתיות להעברת המים אל הכפר בעצמם. כיוון שמעל 10 משפחות מחוברות לכל נקודה, גם אם משפחה אחת לא שילמה את חשבון המים, מנותקים המים לכולם. תושבי הכפר הגישו בקשות רבות לנקודות חיבור נוספות אך הן נדחו. זְֿחַיִּה אינו מחובר לרשת החשמל הארצית, ובשנים האחרונות החלו תושבי הכפר לרכוש פאנלים סולריים ולייצר באמצעותם חשמל.

      איומים

      זְֿחַיִּה הוא כפר בדואי בלתי מוכר שנמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית בני שמעון, אך אינו שייך רשמית למועצה האזורית, תושביו לא משתתפים בבחירות למועצה ואינם מקבלים ממנה שירותים מוניציפאליים. משנת 1956 ועד שנת 1998 שילמו תושבי הכפר ארנונה למועצה האזורית בני שמעון, אך לא קיבלו ממנה שירותים כלל. על פי תוכנית מטרופולין באר שבע נמצא הכפר באזור בו ניתן להכיר ביישובים. העיר רַהַט ביקשה להרחיב את תוכנית המתאר שלה כך שתכלול את זְֿחַיִּה, אך מועצה אזורית בני שמעון מתנגדת להעברת השטחים מתחום שיפוטה.

      תושבי זְֿחַיִּה רוצים להישאר במקום ולחיות על אדמתם שלהם, ומעוניינים לקבל קרקע ולעבוד בחקלאות בכפר. בימים אלה, במים שהם מקבלים מנקודות החיבור אסור להשתמש בחקלאות, ותושבי הכפר שזרעו שדות נדרשו להפסיק על ידי נציגי המדינה. כמו כן, בתי הכפר מאויימים על ידי מדיניות הריסות הבתים של המדינה, ובשנים האחרונות ארעו בו מעל 10 הריסות.